צוריאל נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח'

החלטה

בפניי תביעת לשון הרע.

1. ביום 24.12.10 הוריתי על הגשת טיעונים במספר עניינים. הוגשו טיעונים על ידי הצדדים. עניינה של החלטה זו בעניינים (שנים במספר) נשוא הטיעונים, והם (א) האם יש בפרסום נשוא התביעה בנושא העצומה משום לשון הרע במובן חוק איסור לשון הרע, ו (ב) האם חרף המסמכים שצורפו לכתב ההגנה, קיימת מצד התובע טענה ראויה לבירור בשלב ההוכחות.

2. (א) סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, קובע כי

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג

מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו

......

"

(ב) השאלה האם ביטוי פלוני הוא בבחינת לשון הרע במובן סעיף זה היא שאלה פרשנית. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי "... יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת..." (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558). בהקשר זה, נפסק כי "...... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר .... יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן .... ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר." (שם, בפיסקה 13).

(ג) הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיווי. השאלה היא, "מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו" (דברי כב' השופטת ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון פ"ד נו(2) 607).

3. (א) על רקע אמות מידה אלה, יש בחלק מן הדברים בפרסום לעניין העצומה משום לשון הרע ביחס לתובע. הדברים אמורים בעיקרו של דבר בכותרת המשנה לכתבה, שם נטען כי עובדים במד"א פרסמו עצומה נגד מינויו הטרי של התובע לפרמדיק אחראי במעלה אדומים ובעופרה, בטענה כי התובע אינו מתאים לתפקיד. נטען עוד כי איימו באי שיתוף פעולה. יש בדברים אלה, בהשתלבם יחד, ומה גם בשים לב לנטען בגוף הכתבה כי עשרות עובדים חתמו על העצומה (אותה מכחיש התובע) משום לשון הרע ביחס לתובע, על פי אמות המידה עליהן עמדתי.

(ב) בעניינים אחרים שפורטו בגוף הכתבה אין כשלעצמם משום לשון הרע. בגוף הכתבה אין טענה כלשהי בדבר אי התאמה של התובע לתפקיד. עצם הטענה כי נחתמה עצומה על ידי עובדים הקוראים לתובע שלא לקבל על עצמו את התפקיד אינה לשון הרע. הטענה כי אי מינויו של מועמד אחר לתפקיד עורר זעם רב, נוכח העובדה שמילא בפועל את התפקיד, על רקע הנהוג לעניין זה, גם היא אינה משום לשון הרע. הוא הדין בטענה אחרת והיא כי במחוז ירושלים של מד"א סוערות הרוחות, או כי קבלת התפקיד על ידי התובע בנסיבות האמורות הינה מעשה לא חברי (עניין אשר התובע אינו מציין בתביעתו כחלק מלשון הרע הנטענת).

(ג) יוצא, כי יש צורך בבירור ביחס לטענות המופיעות בכותרת המשנה של הכתבה, כמפורט בפיסקת משנה (א) לעיל.

4. (א) אשר לשאלה השנייה נשוא החלטתי הנ"ל, צירפו הנתבעים לכתב ההגנה מכתב של מנהל מד"א מחוז ירושלים בדבר מסקנותיו השליליות לעניין פעולות שונות של התובע. התובע טוען כי עצם הצגת המכתב מנוגדת לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981. טענה זו מעוררת קושי. התובע בחר להגיש תביעת לשון הרע, ביחס לכתבה בה עלו טענות לבירורים "קשים" שנערכו לתובע בסוגיות נשוא המכתב האמור. במצב זה, גם אם יש במכתב פגיעה בפרטיות, הרי שהוא, על פניו, מהווה ראייה בעלת משקל בעניין המצוי בליבת טיעוניו של התובע בתביעתו. במצב זה, יש הצדקה לכאורית להצגת המסמך.

(ב) עם זאת, המכתב כשלעצמו אינו מבסס את הנטען בכתבה בדבר התנגדות של גורמים בהנהלת מד"א למינויו של התובע לתפקיד. זו אף זו, לתובע גירסה עובדתית ביחס לעולה מן המכתב, וביחס לבירורים שנערכו במד"א לעניין זה ולתוצאותיהם. משכך, יש מקום לבירור עובדתי ביחס לנטען בכתבה לגבי עמדתם של גורמים בהנהלת מד"א ביחס למינוי התובע, וביחס לבירורים אשר נטען בכתבה כי נערכו.

5. נוכח כל האמור, בירור ההליך יימשך. התובע יגיש תצהירי עדות ראשית בנושאים אשר נקבע לעיל כי יש מקום לבירור לגביהם. התצהירים יוגשו עד ליום 27.1.11. הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 27.2.11. כל צד יעביר במישרין העתק מתצהיריו לצד שכנגד. עיונים 7 ימים אחרי כל מועד.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.